<h1>רי"ץ גיאת הלכ' קידוש</h1>
<h2>דף מ:</h2>
חומר בקדוש משאר ברכות שהמקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך ובשאר ברכות אע"פ שלא טעם וטעמו אחרים כמו שטעם הוא דמי. דהתם לענין אומר זמן ביום הכי אמרינן היכי ליעביד לבריך עליה ולשתיה כיון דאמר זמן קבלה עלוהי ואיתסר ליה דהא אמר ליה רב אחא בר ירמיה מי בדלת א"ל אין בדילנא לברך עליה ולינחה המברך צריך שיטעום ליתביה לינוקא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דלמא אתי למיסרך. הא לאו הכי יהבי ליה לינוקא וטעים ליה ואע"ג דמברך לא טעים ליה ש"מ כל שאחרים טועמים כטועם המברך דמי. (ובגדולים מהן) [ובגדולות כ' מאן] דמקדש ומקמי דליטעום אשתעי הדר מברך בפ"ה וטעים. ואמר מר רב סעדיה צריכין היושבין לטעום יין של קידוש או מן הפת ואסור לדבר קודם שיטעום ואם דבר אינו צריך לחזור ולברך אלא בפ"ה בלבד. ועוד כתב בגדולות (י"ג ע"ב) קדיש ואשתלי ולא טעים ושתו ליה אחריני מייתו ליה כסא אחרינא ומברך בפ"ה ושותה ולא צריך לאהדורי קדושא דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. וגבי זמן דיום הכפורים אמר שמואל היכא דטעמין ליה אחריני כמאן דטעים מברך דמי. ואמר מר רב שרירא הא דאשכחתון בהלכות לא קשיא אהדדי דמאן דאמר המקדש צריך שיטעום מאותו כוס ברכה ולא מדבר אחר ומאי צריך שיטעום על כוס של ברכה קאמר דלא שרי למשדייה לאחוריה אלא צריך למטעמיה וכן הלכה. ודכתבתון היכא דאשתלי ולא טעים ושקלוה אחרים ושתיוה לא צריך לאהדורי קדושא אלא מייתי ליה כסא אחרינא ושתו ודין לאו הא מלתא משום שצריך לטעום כוס של ברכה דהא לא מכוס של ברכה קא טעים אלא מטעמא אחרינא והא מלתא בקדוש הוא בלחוד ושאני קדוש משאר ברכות הלכך המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. אבל כוס של ברכה הכין קיי"ל אי דצריך לטעום מן טעמא דאמריתון הא לאו הכי יהבינן ליה לינוקא וטעים. ואמר מר רב האיי הכין סברי רבנן כוס של ברכה צריך שיטעום בין טעים המברך בין טעים ליה אחר שפיר דמי. ואמר מר רב מתתיה כוס של חתן וכלה אמור רבנן או שיטעום אותו המברך או טועמו אחר שפיר דמי. וכוס של מילה אמו של תנוק שתיא ליה ואי טעים המברך שפיר דמי. וכן אמר מר רב כהן צדק ואייתי ראיה מההיא דיום הכפורים. ובתשובה אחרת אמר מברך צריך שיטעום דוקא דטעים הוא הא לאו הכי הוה ליה מוציא שם שמים לבטלה, ויש לומר במקדש אמר. ומשום מר רב יהודאי אמרו כוס של מילה אבי הבן שתי ליה ואי טעים מברך שפיר דמי. ואמר מר רב שרירא האי דכתב בהלכות דמייתי כסא אחרינא ומברך בפ"ה ולא צריך לאהדורי קדושא זמנין דסגי בהכי וזמנין דלא סגי היכי דמי אי במקום סעודה קדיש ושקלוה אחריני ושתיוה ועדיין יושב במקומו סגי בהכי ואי שלא במקום סעודה קדיש אי קם מן ההוא דוכתא צריך למיהדר ולמקדש. ואנו (בכ"י ואם) אומרים לא שנא קדיש וטעמי ליה אחריני ולא שנא קדיש וטעמיה איהו כי הוי שלא במקום סעודה חוזר ומקדש כדאמרינן לקמן.
<h2>דף עט:</h2>
והמקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. והכי פסקו רשוותא כולהו. ואמר רב סעדיה המברך על היין או על המים צריך לטעום מלוא לוגמיו. ולא היא דמקדש איתמר דוקא מקדש וכל מאן דכוותיה אבל בשתיה בעלמא בהנאה תליא מלתא דכל מידי דמתהני מניה מברך עליה.
ושעור מלא לוגמיו הכי אמר מר רב נטרונאי טועם ממנו כדי רביעית דהיינו מלא לוגמיו. ורב עמרם נמי [אמר] אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא והיינו רביעית יין. ואמר מר רב כהן על פחות מרביעית במשקין ולא כלום היא. ומר רב צמח נמי אמר אם קדש ולא שתה רביעית נמי לא יצא. ולא היא דשעור מלא לוגמיו פחות מרביעית במשקין ולא כלום. ומר רב האיי נמי אמר אם קדש ולא שתה רביעית לא יצא. ולא היא דשעור מלא לוגמיו פחות מרביעית דהא לענין יום הכפורים דאסורא הוא תניא בהדיא (יומא פ.) כמה ישתה ויהא חייב בית שמאי אומרים כדי רביעית וב"ה אומרים מלא לוגמיו. והתם אמרינן א"כ הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וליתני גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל פירוש כיון שבית שמאי מרחיבין השיעור עד כדי רביעית נמצאו מקילין וכיון שבית הלל מקצרין ופוחתים עד כדי מלא לוגמיו הוו להו מחמירין. ושמעינן מינה דשעור מלא לוגמיו פחות מכדי רביעית בלא ספק. ועוד דכוס של ברכה שעור רביעית ולענין ד' כוסות של פסח אמרנו [פסחים ק"ח ע"ב] השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק והוא דאשתי רובא ולא כולו. ומלא לוגמיו שאמרנו כל אחד ואחד בדידיה דקים להו לרבנן דבדידיה מייתבא דעתיה בדחברא לא מייתבא דעתיה. והלכתא לא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. (יומא שם).
